בע"ה

הלל ליפשיץ

סבא שלי, הלל ליפשיץ, נולד בעיר לודז' שבפולין, להוריו יוסף-חיים וחנה, בשנת תרמ"ז (1887) בערך. ידוע לנו על שני אחים של סבא הלל, זלמן שהיה מבוגר ממנו, וישראל נח שאינני יודע אם היה צעיר ממנו או מבוגר. אמו נפטרה כאשר היה עדיין צעיר יחסית, בב' בחשוון תרע"ב (24/10/1911). האחים הלל וישראל נח תרמו לנטיעת עץ על שמה ביער הקק"ל בכ' תמוז תרע"ח.

הלל ליפשיץ

אהבת ארץ ישראל בערה בלבם של האחים, והם מצאו את דרכם אל התנועות הציוניות בלודז'. האח זלמן עלה לארץ במסגרת העליה השניה והיה ממקימי קיבוץ עין חרוד שבעמק יזרעאל. באותה עת עסק יוסף טרומפלדור בשכלול רעיונותיו להקמת יישובים שיתופיים בארץ ישראל. הוא ארגן בשנת 1911 את ועידת רומני שבה נוסדה תנועת "החלוץ" שבעקבותיה יצאה לאור החוברת הראשונה בדבר הקמת "המושבות השיתופיות בארץ". החוברת נקראה "פרוגרמת רומני" על שם העיר בה התקיימה הוועידה. בוועידה זו השתתפו רק שבעה אנשים, ביניהם זלמן ליפשיץ ודוד צירקין, שהיו לאחר מכן ממייסדי עין חרוד. (מתוך ויקיפדיה ערך טרומפלדור).
בתמונה שלמטה נראה הסבא הלל עם אחיו זלמן (בעיגול אדום) אשתו וילדיו בקיבוץ עין חרוד.

הלל ליפשיץ עם אחיו זלמן (בעיגול האדום) עם אשתו והילדים בעין חרוד

הסבא הלל היה ממנהיגי תנועת צעירי ציון בלודז', ועסק בעיקר בהוראת השפה העברית. "צעירי ציון" היתה תנועה ציונית עם נטיה לסוציאליזם. מיכאל אסף (היה מעורכי העיתון "דבר", וכתב דברי זיכרון על הסבא הלל שהתפרסמו בעיתון "דבר") מתאר את הסבא הלל כ"אחד התיאורתיקנים הסבוראים של תנועת צעירי ציון, שהתבלט מנעוריו בתא המצומצם שממנו צמחה הציונות הפעילה והחלוצית של לודז'". הוא מציין במיוחד את מסירותו להפצת השפה העברית, ומספר שבמשך שנים רבות הורה את השפה העברית בהתנדבות.
הסבא הלל עסק בהוראת השפה העברית כהכנה לעליה לארץ ישראל. מאוחר יותר אנו פוגשים תלמידים שלו מאותם שנים ממלאים תפקידים במוסדות הקשורים למפלגות הסוציאליסטיות. למשל, מיכאל אסף היה מעורכי העיתון "דבר", וכתב דברי זכרון על הסבא הלל. ישעיהו אלבינגר היה פקיד גבוה בקופת חולים כללית. הכרנו את מר קנופף שהיה מתלמידיו בלודז', עלה לארץ והתגורר בפתח תקוה. הוא שמר על קשר עם המשפחה, והיה מצטרף אלינו כל פעם לאזכרות שנערכו בימי השנה לפטירת סבא הלל וסבתא רבקה.
סבא הלל שלח ידו גם בכתיבת מאמרים בנושאים פדגוגיים. בעיר לודז' יצא ירחון פדגוגי להורים ולמורים בשם "המדריך", ובגליונו השני מופיע מאמר מאת הלל ליפשיץ על הנושא "בתי ספר עממיים". כותבים נוספים באותו גיליון הם יצחק קצנלסון שכתב על "חובות המורה וזכויותיו" וזאב ז'בוטינסקי שכתב על שאלת המבטא העברי.
עתון הצפירה מדצמבר 1919 מדווח על החלטת מועצת בתי הספר בעיר לודז' לבטל את שיעורי היהדות בבתי הספר העירוניים לילדי ישראל. ההחלטה נומקה בכך שהדבר יפריע לילדים לעשות חיל בידיעת שפת פולין, כאשר מבלבלים את מוחם בעניינים עבריים שונים. כמו כן קשה לילדים ללמוד שפה לא חיה. בתגובה נערכה עצרת מחאה על ידי אגודת "התחיה", ובין הנואמים היה גם הסבא הלל ליפשיץ.

תמונה של סבא שלי - הלל ליפשיץ עם פעילים ציוניים בלודז'. אינני יודע את שמותם, ואשמח אם מישהו יזהה את הדמויות המופיעות בתמונה. הסבא שלי עומד שני מימין.

בשנת 1919 פתחו "צעירי ציון הרדיקליים" שיעורים בעברית לבעלי בתים. השיעורים נועדו בייחוד עבור יהודים אמידים המתכוננים לנסוע לארץ ישראל, והם מתנהלים על ידי מר הלל ליפשיץ (מתוך דיווח בעיתון דואר היום 02/12/1919). לפי החשבון סבא הלל היה באותה עת בן 32.
לאחר שעלה לארץ סבא הלל התגורר בפתח תקווה בשכונת גאולה [כנראה איזור מחנה יהודה], ועסק במקצוע ההוראה. סבא היה אדם משכיל, כפי שאפשר לראות מהספרים שהשאיר אחריו. ראיתי את ספריהם של סופרי תקופת ההשכלה, כמו יל"ג, וגם ספרים של הלל צייטלין לפני שחזר בתשובה. ראיתי גם ספר "תחכמוני" עם הקדשה של העורך ד"ר בנימין מנשה לוין, בעל אוצר הגאונים. בספר הזה התפרסם המאמר של הרב קוק טללי אורות על טעמי המצוות.
סבא הלל עסק לפרנסתו בהעברת שיעורים פרטיים ובהכנת נערים לבר מצוה, כמו כן העביר הרצאות בנושאי יהדות בכל מיני הזדמנויות. מוסד תרבותי היה בעיר פתח תקווה, בשם "עונג שבת ע"ש ח"נ ביאליק", ובמסגרתו התקיימו הרצאות בנושאים שונים מדי שבת בשבתו. בין המרצים היה גם הסבא הלל, ועתון הצופה מדווח שבשבת חנוכה שנת ת"ש נפתחה עונת ההרצאות ומר הלל ליפשיץ הרצה על הנושא "עקילס הגר".

בשנת תרצ"א התחתן סבא עם סבתנו הניה רבקה לבית רוזנצווייג, ובשנת תרצ"ג נולדה בתם היחידה היא אמנו לאה גפן.

דברי זכרון שכתב מיכאל אסף על סבא, והתפרסמו בעיתון "דבר

סבא נפטר בי"ט כסלו תשי"ג.
היינו שמחים לשמוע על אנשים שהכירו אותו, או שמעו עליו סיפורים במשפחתם.