מנחם אייגר



 

בנם של מירה ושמאי. מנחם נולד בפולין ביום ח' בתשרי תרפ"א (20.9.1920), בן יחיד להורים אנשי חסידות אלכסנדר.

מנחם גדל והתחנך בפולין, בעיירה קונסטנטין הסמוכה ללודז'. הוא למד בחדר והמשיך לבית ספר יסודי. בהמשך מנחם נשלח לתיכון מקצועי, בו הוא למד את אמנות הטקסטיל והתמחה בציור לאריגת שטיחים.

כשהיה מנחם בן תשע-עשרה פרצה מלחמת העולם השנייה וגרמניה פלשה לפולין. מיד בתחילת המלחמה הוא עבר את הגבול לרוסיה, ובחודשים הבאים חצה את הגבול הלוך ושוב ברגל שלוש פעמים, בניסיונות לשכנע את הוריו לעזוב את פולין ולברוח איתו. אולם הוריו סירבו, וככל יהודי האזור נשלחו לגטו לודז'.

בפעם השלישית בה מנחם נכנס לפולין הוא נתפס על ידי הגרמנים. יחד עם פליטים נוספים הוא הועמד מול כיתת יורים כשעיניו מכוסות, אך אז השתרר שקט, התברר כי הגרמנים עזבו ומנחם הצליח להמשיך במנוסתו וחזר לרוסיה.

המידע על העמדתו של מנחם מול כיתת יורים הגיע להוריו, אך על הינצלותו לא נודע להם והם ישבו שבעה על בנם. ההורים מירה ושמאי מלאי הצער איבדו את הרצון לחיות, וכעבור זמן מה שניהם מתו בגטו לודז'. מכל משפחתו של מנחם שרד את השואה רק בן דוד אחד שלו.

מנחם שב לרוסיה וחצה את המדינה ברגל, במטרה להצטרף לצבא שהקים הגנרל הפולני אנדרס. הוא הצטרף לכוח הצבאי, ואיתו הגיע בשנת 1942 לאיראן. באיראן פגש מנחם בנמל יהודי שהציע לו סרטיפיקט לארץ ישראל כאחד מ"ילדי טהרן" - ילדים מפולין שנספחו לצבא אנדרס, הגיעו איתו לאיראן ושם אורגנו כקבוצה והורשו לעלות לארץ ישראל. כל ילדי טהרן, וביניהם מנחם, הגיעו ארצה בשנת 1943 יחד עם צבא אנדרס.

מנחם התיישב בתל אביב. הוא נשא לאישה את חנה, ובשנת 1947 נולד בנם שמאי.

בסוף שנת 1947, מיד אחרי החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר, החלה מלחמת העצמאות. מנחם הצטרף ל"הגנה" בתל אביב ובשל היותו אב הוצב לתפקידי שמירה באזור תל אביב בשעות הערב והלילה.

ביום 5.12.1947, במהלך תורנות שמירה בגבול בין תל אביב ליפו הערבית, נפגע מנחם בעינו ובידו מירי צלף. הוא נפצע קשה ופונה למחלקת עיניים בבית החולים בהר הצופים בירושלים, משם פונה לירושלים העברית בשיירה האחרונה שירדה מההר (אשר בתום המלחמה נותר כמובלעת בשטח ירדן). חרף ניסיונות רבים הרופאים לא הצליחו להשיב למנחם את מאור עיניו, הוא נותר עיוור והוכר כנכה צה"ל.

בשנת 1957 נולדה למנחם ורעייתו הבת מירה. בשנים הבאות מנחם עבד כמרכזן, וכן עבד עם אשתו בניהול אולם שמחות.

"במשך השנים מנחם לא הזכיר את עברו והתחמק משיחות עליו ועל משפחתו", סיפר נכדו של מנחם, "הוא עזר בגידול שני ילדים ואחר כך שישה נכדים. היה גאה שנכדיו התגייסו לצבא, ועוד יותר בעובדה ששניים היו לקצינים".

מנחם נפטר ביום כ"ז בכסלו תשנ"ד (11.12.1993). בן שבעים ושלוש בפטירתו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בחולון. הותיר אישה, בן ובת.

 

 

 

מומלץ לצפייה ברזולוציה 1024/768

בנייה ועיצוב אתר: לאה כהן נכדה למשפחת גיל מרחוב פיוטרקובסקה 31 בלודז'