הסיפור של משפחת הניג

כפי שסופר לבן יוסי הניג

אבי, אריה הניג נולד בלודז' שבפולין, בעיצומה של סופת שלגים ב- 16 בינואר 1923 בלילות הקרים במיוחד, בקושי רב השיגו  מזחלת לאם הכורעת ללדת, והשם שקיבל בלידתו היה אריה, כאילו וחייו קיבלו מסר מרומז על השיעור שעתיד לבוא, נולדת למציאות חיים שתדרוש ממך הרבה קשיחות ותכונות של אריה על מנת לשרוד!
הבית אליו נולד אריה היה דתי דובר אידיש, אביו דוד היה מלמד תורה, ואמו רחל טיפלה בחמישה ילדים קטנים - חיה, חנה, שרה ובנימין אריה היה השלישי שבהם, הם התקיימו בעוני ודוחק רב, וכשאריה היה רק בן שבע חווה טלטלה כואבת במיוחד כשאביו נפטר במפתיע מהתקף תוספתן, לאלמנתו הטרייה לא היה אפילו כסף לשלם בעבור מצבה, ועל מנת להאכיל את הפיות הרעבים בבית, נאלצה האם לפתוח בשוק חנות קטנה לממכר אוכל לפועלים, בה עבדה מבוקר עד ערב, כשאחריות גידול הילדים עברה בעיקר לאחותו הגדולה חיה בת העשר .
סדר יומו של הילד אריה כלל השכמה מוקדמת בבוקר, ביקור ב"חדר" שם למד תורה בשפה העברית עם עוד יהודים כמותו, ומשם המשיך לבית ספר העממי שם למד לימוד חובה בשפה הפולנית, לא פעם נאלץ אריה החזק, להתגונן ולהשיב מכות בשל הצקות על רקע אנטישמי, הוא אהב ללמוד וגילה גם כישרון בולט בספורט ושירה, אך בגיל 13 נאלץ לעזוב את בית הספר שכה אהב ולעבוד בזיפות גגות על מנת לעזור לאמו ולמשפחתו בקיום כלכלת הבית, את כל משכורתו נתן לאמו.
בהגיע אריה לגיל 16 פלשו צבאות היטלר לפולין והתחילה מלחמת העולם השנייה, כל חייו התהפכו עליו באחת, אחיו הגדול בנימין היה באותה עת קצין בצבא הפולני והקשר עימו נותק, יהודים רבים, בניהם אריה, אולצו לבצע עבודות בכפייה, הוא נלקח מידי יום למחנה צבאי שהקימו הגרמנים בסביבה, על מנת לבצע עבורם עבודות, חלקן משפילות, כמו ניקוי אורוות ומחראות.
אריה נתקל בימים חשוכים אלו במציאות, בה הוא נשלט על ידי אנשים שפעלו כמכונות מתוכנתות אטומות לב ומצפון, מונעים ומוסקים באש השנאה, ובאידיאולוגיית עליונות הגזע, הם ראו בו ובדומיו תתי אדם שצרכים להימחק מעל פני האדמה, אך היו ביניהם גם יחידי סגולה, בודדים, כאלה אשר כן הקשיבו לאיתותי ליבם ולמצפונם, אני מניח שבעולמות העליונים מעריכים מאוד את אותם אמיצי לב שלא איבדו צלם אנוש בנסיבות שכאלה.
לאחר מספר חודשים בהן ראה וחווה את האכזריות הגרמנית על בשרו, גמלה בליבו ההחלטה לברוח לרוסיה, אמו ושלושת אחיותיו בכו והתחננו שלא יעזוב, אך הוא היה נחרץ, קול פנימי דחף אותו לברוח, משפחתו ארגנה לו צידה קטנה לדרך, והפרידה הייתה קורעת לב, הוא לא ידע שזו הפעם האחרונה שהוא רואה אותן בחיים, כל פשעם היה שנולדו יהודים.
יחד עם חבר נוסף הוריד אריה את הטלאי הצהוב, שניהם התחזו לפולנים ועלו על רכבת בדרך לוורשה ומשם לגבול הרוסי, היה זה בשיא החורף, קור עז שרר, לבסוף הגיעו לגבול הרוסי, משמר הגבול הרוסי לא אפשר מעבר לברה"מ, הם נהגו לירות ללא רחם בכל מי שניסה לחצות את הגבול, היו שם עוד אלפים כמותם, שהמתינו במקום רעבים וחסרי אונים בתקווה שהמעבר לרוסיה יתאפשר.
אריה וחברו החליטו שלא להמתין ובחרו להסתכן, בשעת לילה מאוחרת, פתחו שניהם בריצה מהירה וחצו את הגבול מבלי שהתגלו, הם המשיכו ברגל לעיר הקרובה ביאלוסטוק, שם מצאו פינה לישון על רצפת בבית הכנסת הקרה עם עוד פליטים יהודים כמותם, ארגון יהודי חילק מרק חינם לשוהים בבית הכנסת, וכך הוא התקיים במשך מספר חודשים.
יום אחד נעצר אריה במפתיע על ידי המשטרה המקומית, ונלקח לתחנת המשטרה, שם נדרש להתגייס לצבא הרוסי, ולתרום למאמץ המלחמתי, אריה סירב בתוקף, ונשפט בשל סירובו לשלוש שנות עבודות כפייה במחנה אסירים בסיביר, הוא הועמס על קרון משא עם עוד אסירים, ולאחר שבועות של רעב וכפור בדרכים, מצא עצמו בלב יער שכוח אל אי שם בערבות סיביר הקפואה.
העבודה הייתה מפרכת, מבוקר עד ערב עסק בכריתת עצים וגרירתם לערוץ נחל סמוך, האוכל היה דל והקור היה עז, תוך מספר חודשים הפחית 15 קילוגרם ממשקלו ונראה היה כשלד מהלך, בנוסף גם חלה בדלקת ריאות וגופו קדח מחום, ימיו היו ספורים כמו רבים לפניו במחנה.
בהיותו בהזיות בין שמים לארץ, שמע אריה קול ביידיש "עמך?" "כן" ענה "יהודי אני מפולניה, ברחתי מהיטלר", לחש אריה תוך שהוא מתנשם בכבדות, לאיש שדיבר איתו קראו "פייצ'ה", אסיר יהודי אף הוא, ובעל תפקיד בכיר במחנה, הוא ניהל את המתפרה למפקדים במקום, פייצ'ה הביא אליו בדחיפות רופאה שתטפל בו, ואף דאג לו לתוספת מזון קבועה, לאחר שהבריא סידר לו עבודה קלה בתוך המחנה, ובכך הציל בוודאות את חייו.
לאחר כשנתיים במחנה בסיביר קיבל אריה חנינה ושוחרר, ונסע לעיר בשם סבובוצקוי, שם מצא עבודה בתחנת כוח, במפעל זיהו שיש לו קליטה מהירה וחוש טכני מפותח, והוא נשלח לקורס והפך למכונאי בתחנת הכוח, לאחר כשנה השתחרר גם חברו פייצ'ה, שהצטרף אליו ושניהם גרו יחדיו עד לסוף המלחמה, בשנת 1946, למעלה משש שנים לאחר שברח מפולין, התירו הרוסים ליהודים סוף סוף לשוב לארצם, אריה נפרד מחברו, מצילו פייצ'ה, ונסע לעיר הולדתו לודז' לראות מה עלה בגורל יקיריו?
כששב לפולין ולעיר הולדתו לודז' חשכו עיניו, הרס רב ניכר בכל מקום, הוא חיפש ברשימות הארגון היהודי את שמות בני משפחתו, ולצערו הרב, נודע לו שכל בני משפחתו, כולל כל המעגלים המשפחתיים הרחבים, כולם ללא יוצא מהכלל, נספו בשואה, כעת הבין שנותר בודד בעולם.
באחד הימים פגש אריה צעירה מהסוכנות היהודית שסיפרה לו שמתארגנת קבוצת יהודים לעליה לקיבוץ בישראל, והציעה לו להצטרף, מאחר וחש שהאנטישמיות בפולין נותרה בעינה, החליט אריה להצטרף לקבוצה, והמתין לעליה לישראל.
יום אחד בעודו נוסע ברכבת לוורשה, ראה שהנוסע שיושב מולו קורא עיתון באידיש, אריה ביקש את רשותו לקרוא את החלק של המדור לחיפוש קרובים, ולתדהמתו הרבה ראה מודעה קטנה בה אחיו בנימין מחפש את מי מבני משפחתו, אריה לא האמין למראה עיניו, ליבו הלם בחוזקה, הוא היה בטוח שאחיו לא בין החיים! בהמשך לאותה מודעה הייתה כתובתו, בעיירה קטנה בקרבת מינכן שבגרמניה.
נרגש כולו, נסע מיד אריה לגרמניה אל אחיו אותו לא ראה כבר למעלה משבע שנים, כשהגיע לא מצא אותו בכתובת שפורסמה במודעה, והוא ניגש למועדון יהודי בקרבת במקום, ושם שאל על אחיו, מישהו אמר לו שהוא נמצא קומה אחת למעלה משחק קלפים, אריה הנרגש עלה וזיהה אותו שקוע במשחק קלפים, הוא קרא לו בכינוי מהבית "יומו", אחיו הסתובב אליו וזיהה אותו, החוויר, הקלפים נשמטו מידיו, והוא קרא לעברו "לייבל'ה, ורץ לחבקו, שניהם בכו כמו ילדים, וכל מי שהיה במועדון לא יכול היה להסתיר את דמעותיו.

מימין אריה, ולידו אחיו בנימין מיד לאחר פגישתם המרגשת

במפגש הסתבר לאריה, שבתחילת המלחמה אחיו בנימין פשט את מדי הצבא הפולני וברח כמותו לרוסיה ושהה שם עד לסיומה, וכן שלאחרונה חלה במחלת ריאות, ושהוא מקבל טיפולים בבית החולים הגרמני, הם שהו יחדיו במשך קרוב לשנה, במהלכה אריה הצטרף שוב לקבוצה מקומית אחרת שעתידה לעלות לקיבוץ בישראל, במאי 1947 התבשרו חברי הקבוצה על יציאה לדרך לקראת עליה בלתי לגאלית לישראל.
אריה ואחיו נפרדו בעצב, והוא יצא לדרך אל נמל מרסיי שבצרפת, שם עלה עם עוד 4554 מעפילים, על אוניה בשם "אקסודוס" שתהפוך בהמשך לסמל ההעפלה של יציאת יהודי אירופה, וזאת בזכות סיפורה הדרמתי של האוניה, שהדהד בעולם כולו, ספרים רבים נכתבו על האוניה "אקסודוס", במאי 1948 בתום תלאות רבות ומסע של שנה, הורשה אריה לרדת מהאוניה בנמל חיפה, ולהתחיל את חייו בישראל.
תחילה הצטרף לקיבוץ כפר מסריק, שהה בו כשנה והחליט לעזוב את הקיבוץ ולעבור לעכו הסמוכה, בהמשך התגייס לשירות צבאי של שנה וחצי בגולני, שם שוב המלאך השומר שלו עבד שעות נוספות שעה שהציל אותו ממארב מצרי בו נהרגו מספר מחבריו, לאחר השחרור מצא עבודה כאיש תחזוקה בבית חולים לחולי נפש בעכו.
למעלה מחמישים שנה מאוחר יותר, שיחה מקרית של אריה בבית כנסת בעכו, עם עולה חדש מרוסיה, הובילה לסגירת מעגל מרגשת עם מצילו פייצ'ה, העולה היה שכנו ברוסיה והכיר אותו מקרוב, ובזכותו לאחר נתק של שנים, אריה התקשר אל פייצה המופתע, ושניהם שוחחו ארוכות והתרגשו מאוד, בהמשך שלח אריה אליו חבילה גדולה ואף כסף, וזמן קצר מאוד לאחר מכן, פייצ'ה נפטר, האם הייתה כאן סגירת מעגל והתערבות של ההשגחה?

אריה הניג ז"ל

אריה איבד בשואה 3 אחיות, חיה, חנה ושרה וכן את אמו רחל, כמו כן איבד את כל משפחתו המורחבת למעט אחיו בנימין ששרד אף הוא
אריה נפטר בתאריך 1.3.2017 .
יהי זכרו ברוך!