‏הקרנת בכורה של הסרט - "תנו לי את ילדכם" --- בית התפוצות, אולם בני ציון

ביום חמישי 21/5/2015 התקיימה ההקרנה של סרטו של הבימאי הפולני פיוטר וייכרט, לסרט "תנו לי את ילידכם". 

סרט ארוך וקשה לצפייה לא בגלל מה שרואים בו אלא בגלל מה ששומעים בו.

אנשים מבוגרים שבספטמבר 1942 היו צעירים מאד בגיל העשרה אך לא ילדים, מספרים למצלמה ולבמאי את מה שהםראו וחוו במה שמכונה "ליל השפרה" בגטו לודז'. הם זוכרים היטב את נאומו של רומקובסקי יו"ר היודנראט ואת הבעת פניו כשביקש מתושבי הגטו "תנו לי את ילדיכם" בנאום שייזכר בתולדות האנושות לדיראון עולם.

בקהל ישבו אנשים שהשתתפו בסרט, בני משפחה, ואורחים רבים.
. 
אחת האורחות והמשתתפות בסרט היא הזמרת טובה בן צבי שהתפרסמה בשיר "עין גדי". אשה עדינה ושקטה שהייתה
נערה בת 14 בגטו לודז'.

70 שנה אחרי ועדיין יש כל כך הרבה נושאים לחקור ולחשוף ולכתוב ולעשות עליהם סרטים.

מספרת הגב' צביה שולדנפריי ניצולת ה"שפרה": צפיתי בסרט שהביא עדויות מאנשים שהיו בתקופה ההיא בגיל הנעורים רואים שקשה היה להם לבצע את הנ"ל. אני הייתי אז ילדה בת 5 וקצת ולא הבנתי בכלל מה קורה. אבי הצליח להחביא אותי במחבוא שהוכן מראש ברסורט בו הוא ואימי עבדו. היו שם עוד ילדים של העובדים בהשגחת אחת האימהות. לא ידענו בכלל מה קורה. רק בדיעבד נודע לנו. מאז לא הרשו לי לרדת לחצר ולרחוב כי חטפו ילדים נשארתי בבית עם סבי (אביה של אימי) שגר איתנו. הוא העסיק אותי בכל מיני משחקים וסיפורים. אני חושבת שהסרט הזה חשוב מאוד ולא פחות מהסרט "שואה" של קלוד לנצמן וצריכים להקרין אותו בערוצי הטלויזיה או בקולנוע לקראת יום השואה הבא.

הגב' דינה וייס קלאר: סבתי ואחיו של אבי גורשו מוינה לגטו לודז' ב 1941. הסרט הזה פקח את עיניי יותר מכל סרט אחר על הרעב הכבד שעבר עליהם שם, על הסיוט להיות ולחיות שם, על ה"שפרה" המזעזעת הזו, שנפש האדם שלא היה שם לא יכול לקלוט את חוסר האנושיות והאכזריות של הרוצחים הנאצים. אין לי מושג באם הם גורשו מהגטו ב"שפרה" הזאת או שנרצחו מאוחר יותר. סרט זה בעל חשיבות היסטורית מרובה ויש להקרינו לציבור. קשה להבין איך הניצולים שראו את הזוועות הללו הצליחו לחיות הלאה עם כזה סיוט בזכרונם.

הגב' חנה ארקין: צפיתי בסרט "תנו לי את ילדיכם" יחד עם שורדי גטו לודז׳, ילדיהם, מדריכי פולין ועוד עשרות מתעניינים למיניהם...
כל מה שידעתי, קראתי ושמעתי במשך 8 שנות היכרותי עם הנושא - לא הביאני לזעזוע כה עמוק מהחוויה בסרט זה.
הסרט שמתקרב ברמתו התיעודית לסרט "שואה" של לנצמן מביא עשרות עדויות קשות על הרעב בגטו לודז׳ ובמיוחד על ה״שפרה״, אותו גירוש אלים של ילדי הגטו, הזקנים והחולים למחנה חלמנו ונאומו המפורסם של מרדכי רומקובסקי.
״זה לא נגמר״ הם אומרים, חיים את הסיוטים עד היום, לעולם לא יעזבו בחלומות ובערות את גטו לודז׳...
לעולם לא נבין. לעולם לא נדע.
הצפיה בסרט באולם בו יושבים אנשים שחוו את השפרה בלודז׳ היתה חוויה מזעזעת, הרחש בקהל, הקולות, המילמולים, האנחות...לעולם לא נבין.
לעולם לא נדע...