אל"מ אורבך, משה

בן שלמה ומינדל. נולד ביום כ"ט במרחשון תרס"ה (7.11.1904) בעיר לודז' שבפולין. נוסף לאוירה המסורתית שבבית הוריו קנה ערכי ציונות וחלוציות בתנועת "השומר הצעיר". משך תקופה קצרה שירת בצבא הפולני ובשנת 1921 עלה לארץ ועשה את ביתו בירושלים. החל לפעול ב"הגנה" מייד עם בואו לארץ ופעל בה ללא ליאות והפוגה, מתוך אהבה ומסירות. מראשית בואו עבד כפועל בניין; לאחר מכן, במשך שנתיים 1923 -1925 , היה איש משטרה. משנת 1926 (ועד מלחמת הקוממיות) היה סוחר עצמאי ויחד עם זה שימש כמנהל "כופר הישוב".
במאורעות 1929 שירת בתפקיד של מפקד פלוגה, היה פעיל מאד ועשה רבות להגנת העיר בכלל. מילא תפקידי הדרכה ופיקוד במחוז. אחרי מאורעות 1929 הקדיש הרבה מזמנו לארגונם של חברים נוספים ב"הגנה" בתוך קבוצות אזוריות. כשהמחוזות חולקו לחבלים היה לאחד ממפקדי-החבלים הראשונים במחוז. היה דמות פופולרית בקרב חברי ה"הגנה" בירושלים ודירתו היתה בית ועד לאנשי המגן בכל פעולתם.
בעת מלחמת הקוממיות ותקופת המצור על הבירה היה קצין המנהלה של מטה מחוז ירושלים, תפקיד שחייב אותו להתמסר לו יומם ולילה. גם לאחר קום המדינה המשיך בשירותו להגנת העם והגיע בצה"ל לדרגת אלוף משנה (רשמית גויס לצה"ל ביוני 1948). היה ראש אג"א כשירושלים נמצאה תחת ממשל צבאי.
לאחר מכן עבר לשירות חיל האויר כמפקד כנף. את שנותיו האחרונות, החל ממארס 1955, הקדיש להנהלת המחלקה להנצחת החייל במשרד הבטחון. בעמידתו בראש מחלקה זו ראה עבודת קודש והתמסר לה בכל נפשו מתוך גילוי תכונותיו התרומיות, שהיו תנחומים ועידוד למשפחות השכולות.
נשיא המדינה, מר יצחק בן צבי ז"ל, ביקשו למלא את מקום שלישו הצבאי, בהיעדרו של הלז מן הארץ, והוא עשה גם עבודה זו בנאמנות ובאהבה. יחד עם כל עבודותיו הציבוריות מצא זמן להקדיש לביתו ולמשפחתו - לאשתו, לבנו ולבתו ולנכדיו.
נפטר במחלה קשה אור ליום כ"ג במרחשון תשכ"ג (20.11.1962) והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.
זמן מה לאחר פטירתו הופיע ספר הנושא את שמו והכולל בין השאר עלי זכרון - מדברי סגן שר הבטחון דאז, מר שמעון פרס, הרמטכ"ל דאז, רב אלוף צבי צור, רחל ינאית בן צבי, ועוד.

הנצחה
גן הבנים תל אביב-יפו	לוח זיכרון לנופלים בני בית הכרם ויפה נוף ותלמידי מכללת דוד ילין ירושלים
בית יד לבנים תל אביב-יפו	אנדרטת חייל הכללי