טור' רוזנפלד, צפורה פלה

בת גילה ומרדכי, נולדה ביום י"א בניסן תרפ"ח (1.4.1928) בעיר לודז', פולין. שם למדה בבית ספר יסודי והצטיינה בלימודיה. בפרוץ מלחמת -העולם השנייה, והיא אז כבת 11, נשלחה על ידי הוריה לרדומסק ומשם נלקחה בסוף בשנת 1942 למחנה עבודה גרמני בסקז'יסקו.
במחנה זה נפגשה עם חוג נוער ציוני ונמשכה לרעיון העלייה לארץ. שם הכירה את יחיאל רוזנפלד, שנישאה לו מיד לאחר השחרור מהמחנה. ממשפחתה נשארה בחיים רק אחותה, אך דרכיהן נפרדו. צפורה פנתה לדרך העלייה, ואילו אחותה נשארה בפולין והקשרים ביניהן נתרופפו. בתנועת "בני עקיבא" שהתארגנה מחדש בלודז' פעלה צפורה בהדרכת ילדים
שניצלו משמד ואיתם עברה, בדרכי הבריחה, לגרמניה יחד עם בעלה, לאחר שלמדה שנתיים בגימנסיה ממשלתית פולנית כדי להשלים את אשר החסירה בלימודיה. באביב תש"ו עלתה לארץ (בעלה נשאר עדיין בתוקף תפקידו בחוץ לארץ) והצטרפה לכפר עציון. בטבת תש"ז נולד לה בנה יוסף מרדכי, בעוד האב נמצא בקפריסין, לשם הוגלה עם מעפילי הספינה "לטרון".
באביב תש"ז שוחרר בעלה והגיע לארץ והמשפחה
החלה לבנות את ביתה בכפר עציון, אלא שימי אושרה לא ארכו.

פרצה מלחמת-העצמאות ועם פינוי הנשים והילדים נשלח בנם הקטן לירושלים. צפורה נשארה במקום, באומרה:
"אני עוד צעירה, ומקומי כאן. גם אותי מסרה אמא לידיים זרות בעודני ילדה צעירה".
לב האם היה אכול געגועים לבנה הרך וכשהחליטה לבסוף לנסוע אליו לירושלים, כבר היתה הדרך מנותקת. צפורה הצטיינה בהגנת כפר עציון, פעלה בשמירה ובהגשת עזרה ראשונה ופעם גם חשה תחת מטר כדורים להגיש עזרה לחבר פצוע.
צפורה נפלה ביום ד' באייר תש"ח 12-13.5.1948 יחד עם בעלה, בפרוץ שריוני האויב אל הכפר.

ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועברה למנוחת עולמים, עם שאר חללי הגוש, לבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.

הנצחות
גן הבנים תל אביב-יפו	גן זיכרון לבוני גוש עציון ומגיניו כפר עציון
בית יד לבנים תל אביב-יפו	מתוך "גווילי אש"