מונטר בנימין

בן ברוך. נולד בשנת תרנ"ח (1894) בלודז' שבפולין למשפחה שומרת מצוות.
בעודו נער למד מאביו את מלאכת השענות והתכשיטים ועזר לו בחנות הגדולה. לאחר העבודה
היה בא לבית מדרש ולומד דף גמרא בכל ערב. הוא השיג גם ספרי חול בעברית וביידיש וקרא בהם בהתמדה.
כשהקימה קבוצת נוער באזורו סניף של "צעירי ציון" הצטרף בנימין אליהם. היה גם מבאי מועדון"חובבי שפת עבר", ביקר בהצגות ושמע הרצאות וכבעל קול ערב הרבה לשיר בעברית וביידיש.
כעדות חבר נעורים:"בעל מזג טוב היה, חבר מסור מאוד. באחד מטיולינו הייתי עד לאומץ לבו.
פגשנו בחבורת אנשים, שרדפו אחרי אדם פרוע אחד אשר נופף סכין בידו ואיים בו על כל הקרב אליו.
מייד זינק בנימין ותפסו ביד המחזיקה בסכין. אני תפסתיו ביד השנייה. . . 'תרגיל טוב לקראת ארץ ישראל', אמר בנימין בהנאה". מונטר הכין את עצמו לעלייה ארצה מבחינה רוחנית וכושרו הפיזי.
ב-1913 ברח מונטר מבית הוריו שלא הסכימו לעלייתו ארצה ויצא עם חברו יעקב פת בדרכם לארץ ישראל.
הם הפליגו לארץ מנמל טרייסטה באנייה "הלואן". בדרך חלה בנימין ומחלתו נמשכה שנה שלמה גם בארץ ומנעה ממנו יציאה לעבודה. ואז שלחו לו הוריו מכשירי שענות והוא התחיל לעסוק במלאכה זו בתל אביב וביפו. הוא סירב להיענות להפצרת הוריו לחזור אליהם, ולו רק לשם הבראה, באמרו: "ארץ ישראל היא מקום הבראה לכל עמנו ואף אני אבריא כאן".
בתל אביב הקדיש בנימין חלק גדול מזמנו לעבודה במפלגת "הפועל הצעיר". לאחר שפרצה מלחמת
העולם הראשונה והשלטונות התורכיים התחילו לרדוף את הנתינים הזרים ביפו ובתל אביב עבר לפתח תקווה ושם יסד את קבוצת "עמל". הוא עצמו התחיל לעבוד בטוריה בפרדסים והיה לאחד הפועלים הטובים במושבה.
כשהחל הגיוס לצבא התורכי התפזרה קבוצת "עמל". בנימין נלקח על ידי הטורקים לעבודת כפייה. הוא עבד בחטיבת עצים לצבא וסלילת כבישים ועבודות שונות: בואדי סרר, בבאר שבע, תל א- שריעה, מרח (אדמת גבעת עדה). אחר כך חזר לעבוד ברחובות. בסוף 1916 התנדב לעזרת חוות רוחמה שבדרום המרוחקת מכל ישוב שבה גם עבד בחקלאות וגם שמר.
בזמן המאסרים הגדולים שערכו השלטונות התורכיים בארץ נאסר עם חברי רוחמה נגרר קשור עם חבריו לבאר שבע ומשם לירושלים בדרך לדמשק. בדרך נמלט עם כמה חברים אך נתפס שנית ליד לטרון ושם
נשפטו ועמדו להוציאם להורג אך במקרה עבר אוירון אנגלי וזרק פצצה, החילים הטורקים נמלטו ואתם נמלט גם מונטר עם כמה מחבריו. הם ברחו לירושלים שם הסתתר זמן מה בקבוצת הירקות של ברל כצנלסון ובלילות היה שומר. לאחר זמן חזר לרחובות אל חבריו והקימו שם את 'קבוצת רחובות'.
מונטר היה צימחוני ופציפיסט קיצוני והתנגד להתגייסות לגדוד העברי. כאשר חברי קבוצתו התגייסו לגדוד העברי הוא עבר לחוות חולדה והצטרף שם ל'קבוצת חולדה'. בחולדה ארגן עם עוד חברים קבוצה ששאפה לחיי שותפות אינטימיים. הוא עלה למטולה עם חבריו לעזרת קבוצת הצעירות שמטרתה הייתה להקים שם בית הבראה לפועלים.
עם החמרת מצבם הביטחוני של ישובי הצפון ב-4 לינואר 1920 כאשר ברחו איכרי מטולה וחברי קבוצתו.
מונטר נשאר לבדו לשמור על המשק. יותר משבוע נשאר לבדו כשהוא מגן בנשק על משק הקבוצה,
לאחר כתשעה ימים העביר את בעלי החיים של המשק לתל-חי והצטרף לתל-חי לעזרת המגינים.
בהתקפה הגדולה על חצר תל חי ביום י"א באדר תר"ף (1.3.1920) נהרג מפצצה שנזרקה לתוך החדר שנמצא בו.

שמו הונצח בספר תל חי, "ילקוט" וב"ספר העלייה השנייה".
אחייניתו - תמר אגמון - כתבה עליו ספר בשם "שדות אדומים".

 

הנצחות
אנדרטת "האריה השואג" כפר גלעדי	שדות אדומים עד תל-חי – חיי בנימין מונטר מאת תמר אגמון
קיר הנצחה לשמונה שנפלו ביישוב תל חי	לוח זיכרון לנופלי תל חי תל יוסף