יוסף כרמי

 

בנם הבכור של יפה וישראל וינברגר. נולד בכ' באלול תש"ו (16.9.1946) בעיר לודז' שבפולין. אח בכור לשתי אחיות.

בשנת 1948 עלתה המשפחה למדינת ישראל שזה עתה נוסדה. הם התיישבו במושב חֶרב לְאת שבעמק חפר. יוסף (יוסי) למד בבית ספר יסודי בכפר הרא"ה הסמוך ולאחר מכן בישיבת "בני עקיבא".

בשנת 1964 התגייס לצבא והתנדב לשרת בחיל הים, בצוללות. במסגרת תפקידו נסע יוסי בסוף שנת 1967 לנמל פורטסמות' בבריטניה כדי להכין את הצוללת "דקר" להפלגה לארץ. כמה ימים לפני ההפלגה נפצע באוזן באחת הצלילות ולא יכול היה לצאת להפלגה לארץ, וכך ניצל כשהצוללת טבעה על כל צוותה בינואר 1968.

לאחר סיום השירות הצבאי הצטרף למשפחה שעברה לתל אביב, והצטרף לעבודה במפעל הטקסטיל שהקים אביו. לאחר מות האב הוא לקח על עצמו לנהל את המפעל, ועבד בו כל חייו. במילואים הוא עבר קורס חובשים, הצטרף כחובש צבאי לחיל השריון ולקח חלק בכל מלחמות ישראל עד לשחרורו משירות.

בשנת 1972 יוסי התחתן עם רחל. בני הזוג גידלו ארבעה ילדים. הוא היה איש מיוחד, בעל ואב אוהב שמשפחתו הייתה מרכז חייו, אדם בעל ערכים נאים, בעל ידע רב בשפע תחומים ובעל יכולת מופלאה לתת ולעזור לזולת.

את ילדיו חינך לסבלנות, לסובלנות ולאהבת האדם והארץ. ערכים אלה היו חלק נכבד וחשוב מהתנהלותו היום-יומית ואותם הקפיד להנחיל הלאה לילדיו, ולימים לנכדיו. כחלק מביטויי אהבתו לארץ ישראל נהג לקחת בשבתות את הילדים לטיולים ברחבי ישראל, טיולים ששולבו עם חידונים כדי להכיר את הארץ טוב יותר. כמובן שבהמשך גם את הנכדים לקח לטיולים בארץ.

במסגרת שירותו הצבאי צלל בנחל הקישון, ולימים חלה בסרטן אגרסיבי. יוסף (יוסי) כרמי נפטר בז' בסיוון תשס"ד (27.5.2004). בן חמישים ושמונה במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחולון. הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, נכדים ושתי אחיות.

נכדתו הבכורה של יוסי, שהייתה בת שמונה במותו, כתבה שיר לזכרו ואף הלחינה אותו: "אפילו שאתה איננו אני אוהבת אותך תמיד / אפילו שאתה איננו אני חולמת אותך בחלומי / אותך אני אוהבת מכל הלב / אתה היית כמו אבי שמונה שנים / שמרת עלי כל השנים / אפילו שאתה איננו אתה אבי שבשמים / אפילו שאתה איננו אתה תמיד בליבי / אותך אני אוהבת מכל הלב".

 

הנצחה

בית יד לבנים חולון