טקס יום השואה 2024
טקס האזכרה השנתי של ארגון יוצאי לודז' ביום השואה תשפ"ד נערך כמו תמיד ליד האנדרטה לזכר הניספים יוצאי לודז' והסביבה בבית העלמין בחולון.
החזרה הזו, שוב ושוב נועדה להזכיר לעולם לא לשכוח ובמיוחד בימים קשים אלה של מלחמת חרבות ברזל..
את הטקס הנחה מר אורי ויזנברג - יו"ר הארגון שפתח ואמר:
אנו ניצבים כאן כמדי שנה כדי לזכור ולהזכיר, כדי לזכור ולא לשכוח!
השנה מכבדים אותנו בנוכחותם, נציגות המכון הפולני - גברת אנה בן נתן וגברת מורן סולמירסקי נועם, מר פאבל קוליג מלודז' ועימו קבוצת מתנדבים שהגיעו לסייע לחקלאים, מר אבי רוזנטל, מנכ"ל מרכז הארגונים של ניצולי השואה.
|
מר אורי ויזנברג יו"ר ארגון יוצאי לודז' בישראל |
פתחנו באמירת "קדיש בציבור" מפי יהודה וידבסקי שבעוד כחודשיים ימלאו לו 105 שנים, ובנו, אברהם וידבסקי המשיך וקרא את תפילת "אל מלא רחמים".
|
|
מר אברהם וידבסקי קורא תפילת אל מלא רחמים |
מר חיים וידבסקי קורא קדיש בציבור |
|
משפחת וידבסקי |
הנחת הזרים: זר ראשון - משפחת וידבסקי
זר שני: דורית, בתה של רחל וורשבסקי מבית וולשטיין ז"ל, ושלושת ניניה של רחל: אריאל, בן ודניאל
|
|
זר שני: משפחת וורשבסקי |
זר ראשון - משפחת וידבסקי |
אורי ויזנברג המשיך ואמר:
עוד שנה חלפה, אבל נראה כי חלפו יובלות. כל כך הרבה עבר עלינו מאז המפגש הקודם.
דווקא החודשים האחרונים ממחישים כמה חשוב לשמר את הזיכרון ולא לתת לאירועי השואה להישכח. האנטישמיות הרימה ראש, ויהודים ברחבי העולם חוששים לחייהם ונאלציםלהסתיא את זהותם.
דור השורדים הולך וכלה, ואך בודדים נותרו בינינו. אנחנו, שזכינו לחיות בצילם של השורדים, לשמוע מפיהם מכלי ראשון את הנורא שקרה, לחוש בכאבם, אנחנו יכולים וצריכים להמשיך את עדותם. עלינו המשימה להעביר את הזיכרון, את המסר ואת המורשת לדורות הבאים. חזרנו והבטחנו מדי שנה שכך נעשה, ואנו מבטיחים זאת גם השנה. הלוואי ויהיהלנו הכוח לעמוד בהבטחה זו ולקיימה.
ארגון יוצאי לודז' עומד בפני קושי קיומי, בהעדר משאבים. אבל כל עוד נוכל, נמשיך ונקיים ולו את המעט - לפחות את טקס האזכרה השנתי.
מי ייתן ויבואו על כולנו ימים טובים ונדע בשורות טובות!
שיר מפי דורין לוינסקי: "תשמור על העולם ילד" |
|
בהמשך, משה אפשטיין סיפר על אימו פולה אפשטיין לבית הוך ילידת 1930 שמאושפזת כרגע בבי"ח.
לצערינו הרב התבשרנו כי יום למחרת הטקס, ב- 7.5.2024, פולה אפשטיין נפטרה.
יהי זכרה ברוך.
משה אפשטיין מספר על אמו פולה אפשטיין. מאחור הנין של פולה עומד ומחזיק בתמונתה. |
|
דורין המשיכה ושרה את השיר "לאורך הים".
נורית רווה, ביתה של לילי מיטל ז"ל הקריאה את השיר "אחרי 50 שנה" שכתבה אימה ב-אוקטובר 1994
בשובה ממסע שורשים לפולין אתנו - בנה ובתה.
מולינו היו חיות אדם בכלי נשק חמושים,
מאיימים על חיינו עם כלביהם המשוסים,
שאידיאולוגית שנאת הגזעים
הפכה בני תרבות אלה לרוצחים שפלים!
ואז נפלה ההחלטה- נוסעים לפולין!
היו ספקות, חרדות ושאלות- איך מתמודדים?
לעזרה גוייס הראציונל:
אם יכולתי אז- אוכל גם עכשיו ושם!!!
אני חוזרת לשם גאה!
לא שברו אותי- אני חיה.
חוזרת עם דור המשך.
אזרתי כוח- בניתי משפחה,
כי על פי חוקי הטבע בעולמנו
יצר החיים הוא השולט בעורקינו.
ואני מודה:
הילדים והקבוצה-
אלה שחיזקו, הישרו שלווה.
|
עברו כמעט 50 שנה.
אט אט התגבשה ההחלטה
לערוך או לא לערוך את המסע.
לחזור לשם,
להתבונן, להפגש עם העולם שאבד,
לספר לבן, לבת?..
לתת צורה וצבע לכל הסיפורים,
שאם לא כן- אולי הם רק דימיוניים?..
איך להוכיח, שהיתה פעם ילדות, קן משפחה חם,
שהיה גם בית-ספר, והיה גם גן.
שלפני שהפכו אותנו למעונים
היינו ילדים מאושרים!
שנוכל להסתכל לילדינו ישר בעיניים,
כשנסייר במוזיאונים,
שבדממה נואשת זועקים לשמיים...
ושוב השאלה: האם יכולנו להיות גיבורים?!
מי רצה לתת לנו רובים? |
ופתאום היתה גם קירבה נפלאה,
משהו מיוחד ומאחד, כמו משפחה.
כולם דיברו אותה שפה,
כולם עברו אותה חוויה.
העבר כבר אינו מוטל באפלה,
ומהלב נגולה אבן כבדה.
המסע לא שם קץ להתרפקות על העבר-
אנחנו היינו שם!!!
צלליות העבר לבשו צורה,
זה כבר לא רק ספר על השואה.
במסע זה השבנו לכל צללית נשמה,
ויצרנו רצף של חיי משפחה
מאז הלידה ועד גמר המלחמה הארורה.
ועכשיו- אנחנו שוב כאן- כולנו יחד,
אבל המלחמות טרם נסתיימו- רבים חיים בפחד!
ואנו חולמים – אולי אי פעם החיים יהפכו לאגדה,
ואז- יחיו יחדיו באושר זאב עם כבשה...
|
.
בנות מקהלת תיכון קוגל שבחולון המשיכה ושרה את השיר: אל פונאר דרכים יובילו |
|
איילת זליג הקריאה מדברי אביה , אברהם זליג, שהיה יו"ר הארגון |
|
|
לפני סיום תודה לבנות מקהלת בית הספר קוגל בחולון, והמנצח - שי חזן , ולנופר נכדתה של גב' אינקה הוניגמן. תודה לדורין - כלתה של דורית לווינסקי לבית רחל וורשבסקי.
סיימנו בשירת התקווה, ובתקווה שכל חטופינו יחזרו הבייתה בשלום.
|