בנם יחידם של ישראל ושיינה. נולד ביום י' בשבט תרפ"ח (1.2.1928) בלודז' אשר בפולין.
בגיל י"ד הגיע
לארץ עם צבא אנדרס אך ברח ממנו ונשאר בארץ כשנתיים התחנך בנהלל. התגייס למשטרת הישובים העברים
ושירת בה כמפקד המשמר הנע של גניגר - עד קום המדינה.
כעריק מצבא אנדרס ולפני התגייסותו לנוטרות
אימץ יעקב את שם משפחת-אמו (רוזנטל) כדי להתחמק מזיהוי על- ידי השלטון הבריטי. אך משקמו מדינת
ישראל וצה"ל התחיל לקרוא לעצמו בשם העברי "שושני, - וכן היה כל ימי שירותו בצה"ל. בשנת 1947 עבר
קורס מ"מ ובתקופת מלחמת-הקוממיות השתתף בקרבות על כיבוש נצרת, איזור מגידו, הרי אפרים, המשולש וכו'.
לאחר הקרבות ועד לשחרורו מצה"ל עסק בהדרכת מפקדים קרביים.
כאשר השתחרר מן הצבא היה בדרגת סגן.
לאחר מכן הצטרף למושב בלפוריה כחקלאי ושם הקים את ביתו.
בחיים הציבוריים של המושב והתנועה היה פעיל
מאד והיה נציג הכפר במועצה האיזורית יזרעאל כסגן ראש המועצה. במשך תקופת פעילותו במשק ובכפר
יצא
להדרכה במושבי העולים בנגב וכן לריכוז הדרכה בפרוזדור ירושלים.
גם במסגרת חייו האזרחיים המשיך למלא
תפקידים ביחידתו - במילואים. בשנת 1956 עבר קורס מ"פ ועלה בסולם הפיקוד עד שהגיע לדרגת רב סרן.
אך
מעל לכל היה חקלאי חרוץ, שקדן ומצליח ואהב את חיי-המשק והכפר. לבסוף בפרוץ מלחמת ששת הימים נפל
במרחק
ראייה מביתו בדרך עפולה - ג'נין כמפקד פלוגה באותו איזור אשר בו לחם וכבש במלחמת הקוממיות;
זה
היה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז 6.6.1967 , בקרב שנערך ליד הכפר מוקיבלה שבשומרון, כשהוא
יצא לכוון טור שריון ישראלי אשר נע לכיוון עמדות האויב.
שדה מוקשים היה פרוס למרגלות המוצב ועל יעקב הוטל
למנוע את עלייתו של הכוח הישראלי על המוקשים - ומתוך
מילוי תפקידו זה במסירות הוקרבה מצא את מותו.
הניח אשה ושלוש בנות. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנהריה.
בחוברת שהוציאה המועצה האיזורית יזרעאל הועלה זכרו.
הנצחה |
|
בית יד לבנים באר שבע |
