סגן אשכולי (ויינטראוב), ד"ר אהרן זאב

בן הינדה וחיים מאיר, נולד ביום י"ב בתשרי תרס"ב (25.9.1901) בלודז' שבפולין וב-1924 העפיל לארץ ישראל ביבשה, דרך מלאה מכשולים והרפתקאות, כשהוא מוכתר בתואר דוקטור לפילוסופיה, ומאחוריו עבר עשיר בפעולות ציוניות מנעוריו. הוא הרצה וכתב בעברית, ערבית, חבשית, רוסית, פולנית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית ויידיש. היסטוריון, סופר ומחנך. פירסם כ-15 ספרים ולמעלה ממאתיים מאמרים על נושאים מדעיים, היסטוריים, חינוכיים ותרבותיים, על החסידות, על חבש, תרגומים מחבשית, על הרעיון המשיחי בכל הדורות ועוד, וספר בן שלושה כרכים בשם "ספר המשיח".
עסק בהוראה בבתי ספר תיכוניים בירושלים והיה פעיל ב"הגנה".

אף על פי שהיה נשוי ואב לבת וקשיש בגילו, התנדב במלחמת העולם השנייה לצבא הבריטי. שירת תחילה כטוראי ומשהכירו שם בידיעותיו ובכשרונותיו מינווהו למדריך ואחר כך לרב צבאי. הוא שירת בחזיתות מצרים וסוריה ועבר עם הבריגדה היהודית לאיטליה. שם אירגן מוסדות סעד ושימש כקצין מקשר בין הצבא הבריטי ובין צבאות בעלות הברית.

בסוף 1945 שוחרר מהצבא הבריטי וניהל את הסמינר לגננות מיסודו של הד"ר יצחק אפשטיין ז"ל, שנקרא אחרי כן סמינר אשכולי, על שמו.

בראשית מלחמת העצמאות התנדב לשירות והיה מראשוני המארגנים של תחנות הגיוס מטעם
מטכ"ל / אכ"א בירושלים. עם נפילת החללים הראשונים בקרבות, נטל עליו את התפקיד הקשה של
מסירת ההודעות למשפחות השכולות והמיותמות ואת פעולות הסעד למענן. ביוזמתו נוסדה המחלקה להנצחת החייל בצה"ל והוא שירת בה במסירות ולמעלה מכוחותיו, תחילה בימי הקרבות בירושלים ואחר כך גם בהפוגה השנייה. לאחר מכן הועבר לשירות בארכיון לחללי המלחמה במשרד הביטחון.
למרות מחלתו וייסורי גופו, לא הפסיק את שירותו.
ביום י"ד בכסלו תש"ט (6.12.1948), בנוסעו בענייני תפקידו מחיפה לתל אביב, תקפו בדרך שבץ לב.
הוא הוכנס לבית החולים בילינסון ושם מת.
למחרת הובא לקבורה בירושלים.

ביום י"ז בסיוון תשי"א (21.6.1951) הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.

מאמרים והנצחה
בית יד לבנים ירושלים
מתוך "גווילי אש": הפילוסופיה של מו-טזו